<h1>סמ"ג עשין סימן רי"ח—רכ"א</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ותניא (מגילה ח' א') מנה הכתוב שתים וקרא טמא זב זובו טמא ואחר כך מנה שלש וקרא טמא, בזובו זובו מזובו טומאתו היא הא כיצד ראה שתי ראיות לטומאה לספור שבעה נקיים ושלש לקרבן. עוד תניא בתורת כהנים (פרק ה' ה"ג) וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר מזובו וספר, אף מקצת זובו טעון ספירת שבעה ולהביא את שראה שתי ראיות שטעון ספירות שבעה.
מסקינן בפ"ק דכריתות שכל ראייה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן, אפילו ראה שלש ראיות בסוף יום שביעי של שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שראיות אלו לסתירה הם, ראה שלש ראיות בליל שמיני מביא קרבן שאין ראיות אלו סותרין, בד"א בזב בעל שתי ראיות אבל בזב בעל שלש ראיות שראה שלש ראיות בליל שמיני שאחר שבעה ימים נקיים אינו מביא קרבן שני על שלש אלו אלא קרבן אחד על שלש ראשונות שאף על פי שאין השלש האחרונות סותרות את הראשונות הרי זה [לא] יצא לזמן שראוי לקרבן (קיצור לשון הרמב"ם מחוסרי כפרה פ"ג ה"ד).
שנינו במסכת קינין (פ"ב מ"ה) האשה שהביאה חטאתה ומתה יורשין מביאין עולתה עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה. דחטאת שמתו בעליה היא אחת מחטאות המתות (זבחים ה' א' רש"י ד"ה לא). האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות הקינין ונותנת בשופר ואוכלת בקדשים לערב חזקה אין בית דין של כהנים עומדין משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ויקריבו כנגדן קינין (רמב"ם מחוסרי כפרה פ"א הי"ב) כדאיתא בירושלמי דמסכת שקלים (י"ח א'). שנינו בפ"ק דכריתות (ח' א') האשה שיש עליה ספק חמש לידות ספק חמש זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה, חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה, מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינרי זהב אמר רשב"ג המעון הזה לא אלין הלילה הזה (בירושלים) עד שיהו בדינרין נכנס לבית המדרש ולימד שהאשה שיש עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה, לגירסת רבינו שלמה משום עת לעשות לה' וגו' ועמדו קינין בו ביום ברבעתים.
<h2>דף ח:</h2>
מצות עשה שתקריב הזבה קרבן כשתטהר, וכן מצות עשה שיקריב הזב קרבן כשיטהר וקרבן כל אחד מהם כתוב בתורה בפרשת זאת תהיה שהוא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת. וכן מצות עשה שתקריב היולדת קרבן כשתטהר. וכן מצות עשה שיקריב המצורע קרבן כשיטהר. וכבר בארנו קרבן יולדת ומצורע בעניין עולה ויורד (עשה רט"ז). שנינו בפ"ב דכריתות (ח' ב') ארבעה מחוסרי כפרה הזב והזבה והיולדת והמצורע. ונקראו מחוסרי כפרה אף על פי שטבלו והעריב שמשן והרי הן מותרין לאכול בתרומה שנאמר (ויקרא כ"ב ז') ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים אף על פי כן אסורין לאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן שנאמר (ויקרא י"ב ח') וכפר עליה הכהן וטהרה (יבמות ע"ד ב').
הזב והזבה והמצורע מביא כל אחד ואחד משלשתם כפרה ביום השמיני לטהרתו שכל אחד מהם סופר שבעה ימי טהרה וטובל ביום השביעי ומעריב שמשו ומביא קרבנותיו ביום השמיני, והיולדת אינה מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר או ביום שמונים לנקבה אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום אחד וארבעים לזכר ויום אחד ושמונים לנקבה והוא היום שנאמר בו ובמלאת ימי טהרה (רמב"ם מחוסרי כפרה פ"א הל' ד'—ה') והחטאת מעכבתה מלאכול בקדשים אבל העולה והאדם אינן מעכבין (ע"פ רמב"ם שם וע"ש בכס"מ ומשל"מ).
תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים כדתניא בת"כ (פרק א' ה"א) וזאת תהיה טומאתו בזובו בזובו תלויה ואינה תלויה בימים, אבל הזבה תלויה בימים שנ' (ויקרא ט"ו כ"ה) כי יזוב זוב דמה ימים רבים, ימים שנים רבים שלש לפיכך ראה הזב שלש ראיות בין ביום אחד בין בשלשה ימים הרי זה זב גמור לקרבן (ב"ק כ"ד א' ורש"י). ובלבד שלא יהא הפסק בין ראייה לראייה יום גמור כגון שראה ראייה ראשונה בשבת וראייה שניה בשני בשבת אין מצטרפין (ע"פ רמב"ם מחוסרי כפרה פ"ב ה"ח). תניא בת"כ (שם ה"ג) בזובו זובו מזובו מלמד שהזב מטמא בשלש ראיות אין לי אלא גדולות קטנות מניין ת"ל תהיה אפילו כל שהוא, החתים אפילו כל שהו, בשרו אפילו כל שהו למה נאמרו קטנות וגדולות ליתן שיעור לגדולות שאם ראה ראייה אחת מרובה כשלש שהן כדי שתי טבילות ושתי סיפוגים הרי זה זב גמור לקרבן. ראה אחת מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחילת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הרי אלו שתי ראיות שהימים מחלקין הראייה לפיכך שנינו בפ"ק דמסכת זבים (מ"ו) אם ראה ראייה אחת בין השמשות הרי זה ספק לטומאה כדמפרש במסכת שבת (ל"ד ב') שבין השמשות ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה ספק יש בו מן היום ומן הלילה.
איזהו זבה זו שזב דמה שלשה ימים זה אחר זה בלא עת נדתה וזו היא זבה גדולה שצריכה ספירת שבעה וחייבת בקרבן (לשון רמב"ם מחוסרי כפרה פ"א ה"ו). תניא בפרק בנות כותים (נדה ל"ה ב') הזב האמור בתורה הוא שיצא ממנו ליחה הדומה למי בצק של שעורין ודחויה ודומה ללובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע לבנה קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת. רק שלובן ביצה סולד מן האור פירוש מתייבש ומגליד ושכבת זרע דוחה מן האור כלומר נבלע בבגד ואינו מתייבש ומגליד כדאיתא בפרק הניזקין (גיטין נ"ז א' ורש"י).
<h2>דף ט:</h2>
גרסינן בפ"ב דכריתות תני תנא קמיה דרב ששת זאת תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה יכול תביא על לידה שלפני מלאת ועל לידה שלאחר מלאת ת"ל זאת מיעט שצריך שיהו כל הולדות בתוך ימי מלאת. ובפרק ראשון (ז' ב') שנינו המפלת אור לשמנים ואחד פירוש ליל שמנים ואחד ב"ש פוטרין מן הקרבן ובית הילל מחייבין שחושבין אותו אחר מלאת, ובגמרא תניא אמרו להם בית הלל לב"ש הרי הוא אומר או לבת לרבות המפלת אור לשמנים ואחד.
